בדידות איננה אפוא מצב-עניינים או עובדה (היות לבד). בדידות היא חוויה הנובעת מתפיסה סובייקטיבית של מחסור בהיבט החברתי: כאשר אדם מזהה פער בין הקשרים החברתיים שהיה רוצה שיהיו לו, ובין הקשרים החברתיים שיש לו בפועַל. הפער הזה מתקיים בתודעה פנימה, שכן הוא מוגדר על ידי הציפיות שיש לאדם – מה נתפס בעיניו כקשרים משביעי רצון, והוא מוגדר גם על ידי האופן שבו האדם מעריך את הקשרים שבהם הוא מעורב – אם הם עומדים בציפיות ובסטנדרטים (שהוא קבע בעצמו לעצמו). (2) 

​

תודעת המחסור בהיבט החברתי – אותה תהום שפעוּרה בין הרצוי למצוי – יכולה לבוא לידי ביטוי בשלושת הממדים שמאפיינים קשר: כמות, תדירות ועומק. 

​

• כמות הקשרים שזמינים לי כאשר אני מחפש/ת חֶברה, היא מה שנהוג לכנות: גודל הרשת החברתית. נכללים בָרשת הזאת בני משפחה, חברים, קולגות וכיו"ב. רשת חברתית יכולה להיות צפופה (עשירה) או דלילה (ענייה), אך מי קובע מה נחשב לגודל סביר או משביע-רצון של הרשת החברתית? גודל הציפייה הוא סטנדרט סובייקטיבי לגמרי, שכן יש אנשים המסתפקים בחבר או שניים ואף אינם מעוניינים ביותר מכך, ויש כאלה שאם אינם מוקפים ברשת חברתית ענפה הם חשים מחסור חריף. 
   

• תדירות הקשרים, הנפח שהם תופסים, או הנוכחות שיש להם בחיי היומיום: זה ממד שמתבטא בכמות הפגישות פנים-אל-פנים, כמות שיחות הטלפון שיש לי עם אותו חבר או בן-משפחה. ושוב, כגודל הציפייה כך גודל הפער הפוטנציאלי. יש אנשים שזקוקים לאינטנסיביות במגעים החברתיים, יש כאלה שפּחות, ויש מי שאינטנסיביות מרתיעה אותם. 
   

• עומק הקשרים: מידת האינטימיות, איכות החוויה של קירבה ושייכות – גם כאן יש הבדלים אינדיבידואליים בין כאלה המציבים סטנדרט של עומק ומשמעותיות לקשר משביע-רצון באיכותו, ובין אחרים שדי להם בבילוי משותף עם ידידים ואינם מצפים מרוב הקשרים שיגיעו לרובד של אינטימיות רגשית.  

​

הבחנה נוספת מצביעה על שני מוקדים של מחסור בקֶשר: בדידות רגשית ובדידות חברתית. (3) בדידות רגשית נובעת ממחסור בקשר אינטימי; הדוגמה המובהקת היא פרידה מבן-זוג שהיה שותף לחיים, אך גם היעדר של חבר קרוב (איש סוד, ידיד נפש) יכול לגרום לבדידות רגשית. לעומת זאת בדידות חברתית נובעת מהיעדר – או מהצטמצמות – של מעגלי שייכות רחבים יותר, דוגמת שכנים, חברים וקולגות מהעבודה.